פצצת גרנד סלאם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| תכנון |
בארנס ואליס |
| מדינה מייצרת |
הממלכה המאוחדת |
| יצרן |
ויקרס, ויקרס-ארמסטרונג |
| משקל | 10 טון |
| יחידות שיוצרו |
42 |
| היסטוריית שירות | |
| תקופת השירות | 13 במרץ 1945 – 19 באפריל 1945 (38 ימים) |
| מלחמות |
מלחמת העולם השנייה |
  | |
פצצת גרנד סלאם (באנגלית: Grand Slam Bomb) הייתה פצצה אווירית כבדה במשקל עשרה טון, שחיל האוויר המלכותי הבריטי עשה בה שימוש נגד מטרות בגרמניה במסגרת ההפצצות האסטרטגיות בשלהי מלחמת העולם השנייה.
עקרון הפעולה של הפצצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפצצה השתייכה למשפחת פצצות שכונתה "פצצות רעידת אדמה" (Earthquake bombs) ויועדה להריסת מבנים. לאחר הטלתה הייתה הפצצה מגיעה בנפילתה למהירות גבוהה (למעלה מ-500 קילומטר לשעה). היא הייתה פוגעת בקרקע, חודרת לתוכה ומתפוצצת מתחת לפני השטח. ההתפוצצות הייתה יוצרת מכתש או חלל תת-קרקעי (camouflet) שהיה עשוי למוטט מבנה שניצב מעליו. אפקט ההרס העיקרי של הפצצה נועד להיות מושג באמצעות גלי ההדף התת-קרקעיים שהיא הייתה מחוללת, אשר היו מערערים את יסודות המבנה אליו כוונה הפצצה.
פצצת הגרנד סלאם היוותה גרסה מוגדלת של פצצת הטולבוי ששקלה חמש טונות – אף היא פצצת רעידת אדמה - אשר הוכנסה לשימוש בחיל האוויר המלכותי בשנת 1944. שתי הפצצות פותחו על ידי המדען הבריטי בארנס ואליס(אנ') - מפתח "פצצת הניתור", אשר שימשה את חיל האוויר המלכותי לשם הבקעת הסכרים בחבל הרוהר בגרמניה ב-1943.
הפצצה לא תוכננה ממש לשם חדירת תקרות בטון ולא פעם התפוצצה מוקדם מדי, או התפרקה בפגיעתה, אך היא הייתה יעילה יותר מסוגי הפצצות האחרים (למעט פצצת הטולבוי).
נתונים טכניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורך הפצצה היה 7.7 מטר, וקוטרה – 1.17 מטר. בעיצוב הפצצה הושם דגש על קווים אווירודינמיים, על מנת לאפשר לה להגיע למהירות נפילה גבוהה. לכן כלל עיצובה זנב ארוך, שתפס 4.11 מטר מכלל אורכה.
הפצצה מולאה בחומר נפץ מסוג טורפקס במשקל של 4.14 טון (שהיה שקול בעצמתו ל-6.5 טון של TNT).
בפצצה – כמו בפצצת הטולבוי - הותקנו סנפירים, אשר העניקו לה תנועת סחרור מייצבת. מעטפת הפצצה הייתה מוקשחת יותר מאשר בפצצות קונבנציונליות - אשר מעטפתן הייתה דקה במתכוון על מנת לאפשר הכנסת יותר חומר נפץ לתוכן – ולכן הייתה גם כבדה יותר. קשיחות המעטפת העניקה לפצצה כושר חדירה גדול יותר לקרקע. כושר החדירה שלה היה עד לעומק של 40 מטר בקרקע רגילה, ולמעלה מ-4 מטר בבטון.
הפצצה יועדה לנשיאה על ידי מפציץ האוורו לנקסטר. משקל הפצצה היה לכאורה גדול מכושר הנשיאה שלו, אך חיל האוויר המלכותי הצליח להתאים את המפציץ לנשיאתה. לצורך כך הוסרו צריחי המקלעים של המטוס, ומפאת גודלה של הפצצה הוסרו גם דלתות תא הפצצות שלו. דגם המפציץ שנשא את הפצצה כונה B.1.
פיתוח הפצצה החל בחודש יולי 1944 והיא יוצרה במפעלי ויקרס שבעיר שפילד. ייצור הפצצה היה מורכב (כך למשל, לאחר שחומר הנפץ המותך נוצק אל תוך מעטפת הפצצה נדרש לו פרק זמן של חודש על מנת להתקרר ולהתייצב) והיקף הייצור שלה נמוך. עובדה זו כמו גם עצמתה הרבה של הפצצה הביאו לכך שמטוסים שנשאו אותה, אשר גיחותיהם בוטלו לאחר שהמריאו, נדרשו לשוב ולנחות כאשר הפצצה עמם, במקום להטיל את מטענם לים, כמקובל עד אז.
הפצצה הוטלה לראשונה בהטלה נסיונית, שנערכה בבריטניה ב-13 במרץ 1945.
משימות הפצצה בפצצת גרנד סלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל האוויר המלכותי עשה שימוש מבצעי ב-42 פצצות גרנד סלאם[1], כולן בחדשים האחרונים של המלחמה באירופה.
טייסות חיל האוויר המלכותי אשר מטוסיהן נשאו את הפצצה והטילו אותה היו טייסת 617 (הטייסת אשר הפציצה ומוטטה את סכרי חבל הרוהר) וטייסת 9.
בילפלד (Bielefeld)[2], 14 במרץ 1945
- טייסת 617 הטילה את פצצת גרנד סלאם הראשונה מגובה של 3,647 מטר על גשר קשתות (Viaduct) בפרבר שילדשה (Schildesche) שליד בילפלד, וכן הטילה עליו פצצות טולבוי. עקב כך קרס קטע גשר באורך של למעלה מ-90 מטר (לעברו של גשר זה הוטלו לפני כן 3,000 טון פצצות, ללא הצלחה).
ארנסברג,15 במרץ 1945
- הותקף גשר קשתות אשר נשא מסילת רכבת. טייסת 617 הטילה פצצת גרנד סלאם אחת (אחת הוחזרה לבסיס), וטייסת 9 הטילה 10 פצצות טולבוי. הגשר לא נהרס ולא נקטע.
ארנסברג, 19 במרץ 1945
- הותקף שוב גשר הרכבת. 19 מטוסי טייסת 617 השתתפו בהתקפה. שניים מהם נשאו פצצות גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי. בהפצצה נפער בגשר פער של 12 מטר ומבנהו ניזוק קשות.
ארברגן (Aarbergen)[3],21 במרץ 1945
- 20 מטוסים של טייסת 617 תקפו גשר רכבת. שניים מהם נשאו פצצת גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי. פצצות הגרנד סלאם נחתו הרחק מהמטרה בשל אש נ"מ ובעיות כיוון. שתי פצצות טולבוי גרמו נזק למבואות הגשר והוציאו אותו משימוש. מטוס אחד הופל.
נינבורג (Nienburg)[4],22 במרץ 1945
- 20 מטוסים של טייסת 617 תקפו גשר רכבת. שישה מהם נשאו פצצת גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי. חמש פצצות גרנד סלאם פגעו ישירות בגשר והוא נהרס כליל.
ברמן, 23 במרץ 1945
- 20 מטוסים של טייסת 617 תקפו גשר רכבת. שישה מהם נשאו פצצת גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי. פצצות הגרנד סלאם נחתו כנראה הרחק מהגשר, אשר הופל על ידי פצצות הטולבוי (יש טענה ששתיים מפצצות הגרנד סלאם פגעו בגשר).
פרגה (Farge)[5],27 במרץ 1945
- טייסת 617 תקפה מעגן צוללות הממוגן בבטון בעובי של עד 7.2 מטר. שתי פצצות גרנד סלאם חדרו את תקרות המבנה בקטעים שעוביים 4.5 מטר והוציאו אותו מכלל פעולה.
המבורג, 9 באפריל 1945
- 17 מטוסים של טייסת 617 תקפו מעגני צוללות מבוצרים. שניים מהם נשאו פצצת גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי. פצצות הגרנד סלאם החטיאו, אך שש פצצות טולבוי גרמו לנזק ניכר למעגנים.
הלגולנד, 19 באפריל 1945
- 20 מטוסים של טייסת 617 ו-16 מטוסים מטייסת 9 תקפו סוללות תותחי חוף. שישה ממטוסי טייסת 617 נשאו פצצת גרנד סלאם והיתר פצצות טולבוי.
טייסת 617 נועדה לצאת למזרח הרחוק כדי להשתתף במלחמה מול יפן ולתקוף בפצצות גרנד סלאם מטרות יפניות, אך כניעת יפן באוגוסט 1945 ייתרה את הצורך בכך.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר SirBarnesWallis.com. תאריך כניסה: 4 באוגוסט 2010.
